ביצירתה, באמנות ובשירה, פוירשטיין מבקשת להשיב את האמנות לתפקידה המסורתי כגשר בין האנושות והאלוהות - כמרחב להתגלות, וכמדיום שמקשר בין המציאות הנגלית ובין יתר רבדי ההוויה. יצירתה מהווה חולייה חדשה בשרשרת של יצירה דתית, המבקשת להעניק להווה חזיונות עכשוויים דרך מגע בשכבות תת-קרקעיות של זמן, הזורם מן העבר והעתיד בעומקיו הנסתרים של ההווה.